יום אחד בחיים 

תור ארוך של ימי הולדת השתרך מאחוריו. כולם נחגגו בשעתם, איש בתורו.
חלקם זכו בבואם לתשומת לב מרובה, בעיקר העגולים שבהם. אחרים חלפו עברו ביעף, כאילו הפך החוגג אותם שווה נפש לבואם ולצאתם.

עכשיו היו סקרנים ומתוחים לראות כיצד יחגגו את הבא בתור. רחש והמולה התרוצצו מראשית התור ועד סופו ועיניים בוהקות בלשו בעומד להתרחש.

זה שהמתין לקריאתו של החוגג עמד מבויש קמעא, ידיו בכיס מכנסיו, חיוכו נבוך וכולו אומר ספק ובלבול. התקנא בוותיקים שרחשו סביבו, אלה שכבר היו שם ושבו ממלאכתם, איש איש ולקחיו, כל אחד ומסקנותיו.

חשב מה עומד לחוש כלפיו מי שהמתין 364 ימי חולין, או שמא אלה נכפו עליו, עד להגיעו אל היום המסוים הזה, שנבדל בעיני הבריות משאר ימות השנה וזכה למעמד המיוחד של ציון ההולדת.

'הרי בסך הכול נולדים האנשים לתוך ימים אקראיים' חשב יום ההולדת בליבו. 'איזה מין מנהג משונה סיגלו לעצמן הבריות ליטול אותו יום מקרי ולקדש אותו, כאילו נועד משחר בריאתו לשמש אכסניה לרך הנולד'.

ידע כי הוא עצמו שובץ אקראית לשבוע נתון בחודש מסוים בתוך המארג של לוח השנה. כשהתבונן סביבותיו ראה את חבריו ללוח מסודרים בשורות ובמשבצות, כמו חיילים במסדר, מנווטים על ידי תהפוכות העיתים לימות קרה מעוננים או לחרבוני קיץ משמימים, לשעות אור קצרצרות או לחשיכה מתאחרת.

תהה מה נגרע חלקו מזה של בעל השמחה, ומדוע אין הוא עצמו ראוי ליום הולדת משלו. במחשבה שנייה ביטל את ההרהור החולף ביודעו ששעותיו קצרות מכדי שתוכל משאלתו להתממש.

בעודו נתון בשרעפיו הלך וכלה זמן המתנתו. על בהונותיו התקדם אל שער הופעתם של כל ימי ההולדת כולם. היה זה שער עשוי מקרעי ערפל, גזרי נייר צבעוניים ושלשלאות פרחים עוטרות אותו בליפוףד חם. מבעד לשער, פרושות מעל האופק, נראו תמיד עיניו של החוגג. לעיתים עיניים צעירות ומצפות ולעיתים עיניים כבדות ואדישות. פה ושם אפילו עיניים מבוהלות או מופתעות נוכח היערמותם של ימי הולדת רבים כל כך...

משהו במוסיקה משך את תשומת ליבו. צלילים רכים כמו נשפכו אל חלל הופעתו, ממתיקים בנועם את הרגעים הקרבים של השקתו עם החוגג. למיטב זכרונו הקצר היו הצלילים דומים לאלה ששמע לראשונה עת בא לעולם עם השחר של היום ההולך וכלה.
שוב חייך במבוכה, שכן לא ידע מה יעשה ומה תפקידו על הבימה המכובדת הזו.
בטרם התעשת נטלו אותו החוגגים בידיהם, עטפו אותו בחיבוק עז, אימצו אותו לליבם ומסרוהו בעדינות בידיו של בעל השמחה.

חשב כי הופעתו המהוססת היא שגרמה להם לחוש קירבה כה גדולה אליו.
לא יכול היה לדעת כי נאחזו בו בשארית כוחם, למען לא יחמוק עוד יום מן הדפים הנתלשים של לוח חייהם...